הממלכה הכחולה - ביקור מתחת לפני הים.

זהרון הדור - טורף יפייפה אבל ארסי מאד.

למרות החשש הראשוני שלי להתקרב אליו (כילד שגדל באילת למדתי שממנו צריך להיזהר!), ברגע שנמצאים מאחורי המצלמה מקבלים יותר אומץ ואז כמו בכל פעם, מגלים שמי שנמצא מולך הוא יצור עדין ומיוחד וכל עוד תנהג בו בכבוד וסבלנות

לא יאונה לך כל רע.

לעולם התת מימי הגעתי כשהייתי בערך בן 10 אחרי שמשפחתי ואני עברנו לעיר הנופש הדרומית אילת' ושם נחשפתי לראשונה לעולם המופלא שנמצא מתחת לפני המים. זה התחיל בצלילות שנורקל בחוף אלמוג והמשיך אח"כ גם לחופים הדרומיים יותר, הלוך חזור הלוך חזור, כשכל פעם מגלים דברים חדשים. 

אני מאד אוהב לגלות עולמות חדשים. שנים של קריאת ספרי הרפתקאות ומד"ב, ז'ול וורן ודומיו, הטמיעו בי את חיידק הסקרנות והציפיה שבגילוי דברים חדשים (גם אם הם חדשים רק עבורי). אבל כמו כל חוקר צעיר, תמיד רוצים להמשיך ולהעמיק עוד ועוד לתוך המערה, לשטח הלא ידוע, ובים כמובן, ההעמקה היא במובן המילולי של המילה. 

למרבה הצער הייתי אז צעיר מדי בשביל לעבור קורס צלילה עם בלוני-חמצן ונאלצתי להסתפק בפתרונות ביניים כמו צלילות היכרות או לחילופין, בעזרת אמא שלי שהייתה בעלת שני כוכבי צלילה והייתה מדי פעם נותנת לי להישאר איתה כמה דקות בעומקים יחסית רדודים.

חיכיתי בחוסר סבלנות שאגיע לגיל המתאים ובינתיים קראתי שוב ושוב את הספר "קח-אוויר" שהכיל את כל החומר שנדרש לקורס עד שכבר הכרתי אותו בעל-פה.

באיזשהו שלב הועברה החלטה להוריד את הגיל המינימלי לצלילה וברגע שהדבר התאפשר מיד נרשמתי למועדון הצלילה הקרוב למקום מגורי!

אני לא אכביר במילים על הקורס, רק אציין שהחוויה הייתה מופלאה כמו שאפשר לדמיין ולאחר שהוסמכתי לכוכב צלילה ראשון, המשכתי הלאה לכוכב צלילה שני, שוב, כדי להעמיק עוד ולהיחשף לאזורים חדשים באותו העולם.

באיזשהו שלב אחרי טבילות מרובות ההתלהבות דעכה, הצלילות התמעטו וביחד עם הצבא הן הופסקו לגמרי והעניין נשכח מליבי.

אז איך חזרתי שוב אל הנושא הזה?

מאז שנכנסתי לעולם הצילום התחלתי להסתכל על דברים בצורה אחרת, ולאחר שנתקלתי בתמונות נהדרות שצולמו מתחת למים החלטתי שאני חייב להציץ שוב לתוך העולם הזה, ולראות איך הוא נראה בעיניי עכשיו, עשור מאוחר יותר כאשר הצילום שינה את צורת ההתבוננות שלי.

הבעיה העיקרית שעמדה בפני הייתה העלות, זה סיפור לא זול, גם מבחינת הצלילות עצמן אך במיוחד בכל מה שקשור לנושא הצילום. מחירי המארזים הייעודיים מאד יקרים (לפחות בשביל התנסות) וכמובן יש גם ציוד נלווה כמו תאורה מלאכותית. 

לשמחתי הרבה עם הזמן התחלתי לשמוע יותר ויותר על מארזים חובבניים שאולי לא יתנו את הביטחון והיכולות של מארז מקצועי, אבל מספיק טובים בשביל לתת את התחושה של צילום מתחת למים עם הציוד המקורי שלי.

חיפוש ברשת והתייעצות עם חברים הוביל אותי לבחור את המארז של Dicapac, נכנסתי לחנות הכי גדולה וזולה בעולם, אייבי כמובן, והזמנתי לי מארז שהגיע די מהר ואיתו גם ההזדמנות לרדת לאילת.
(לפני אילת עשיתי טבילת ניסיון על פני המים לוודא שהכיסוי באמת אטום - עבר בהצלחה!)

חליטת תה בטעם קנון

מכיוון שלא רציתי לסרבל את כל החוויה החדשה גם עם בלוני-חמצן וצלילות רענון, החלטתי שלפחות את ההתנסות הראשונה אני אעשה בעזרת משקפת ושנורקל ואשתמש רק בתאורה טבעית.

החוויה עצמה הייתה נהדרת, היה כיף לצלול שוב אל מתחת למים, במיוחד עם המצלמה, וברגע שנכנסים לתוך אותו עולם כחול, מנוקד בצבעים ודגים מיוחדים, כשקרני השמש חודרות ומאירות את החלל בצורה קסומה עם משחקי אור וצל, קל מאד לאבד את תחושת הזמן ופשוט להמשיך לצלול ולחפש דברים יפים ומעניינים עד שהשמש שוקעת. (או שכרטיס הזיכרון מתמלא..). 

מה שציער אותי קצת היה מצב השוניות, בזיכרון שלי הן היו הרבה יותר צבעוניות ועשירות בדגה ונראה שהצבע האפור יותר דומיננטי משהיה בעבר. 

לגבי חווית הצילום עם המארז,

בשתי מילים – לא פשוט.. בארבע מילים, לא פשוט, אבל כיף!
ובהרחבה..

יש כמה חסרונות למארז, במיוחד כאשר צוללים עם שנורקל.

שתי הבעיות העיקריות בצלילה עם שנורקל הן חוסר יציבות כללי- למעשה חוסר היציבות מובנה מכיוון שאם אתה לא בתנועת שחייה מתמדת כלפי מטה אתה פשוט צף. 
אגב, מומלץ להשתמש בסנפירים.. מאד קשה גם לצלול למטה, גם להשוות לחצים באוזניים וגם לצלם בו זמנית רק עם זוג ידיים אחד..

ובעיה נוספת, היא זמן הצילום הקצר יחסית (תלוי בנפח הריאות שלכם) מה שגורם לניתוק מגע עם אובייקט הצילום בכל פעם שעולים לקחת אוויר. (למרות שאני חייב לציין שכאשר כל כולך מרוכז בצילום אתה בכלל לא שם לב שאתה לא נושם ורק כשאתה עולה לפני המים לקחת אוויר אתה מבין כמה הוא חסר לך..)

אימצתי טכניקת הפצצה של מטוסים בשביל לצלול אל היעד, לצלם ולנסוק שוב לפני המים

כמה מילים על איך המארז בנוי. זו בעצם שקית פלסטיק די עבה ואטומה, שקופה מאחור, כאשר מלפנים יש הארכה עבור העדשה ובקצה שלה חלון זכוכית שדרכו מתבצע הצילום.

האטימה מתבצעת ע"י הצמדת שתי דפנות השקית וגלגול שלהן על מנת ליצור אטימה, הגלגול עצמו נסגר ע"י סקוצ'ים.

מבחינת עמידות לצלילה וחדירת מים הוא הראה עמידות די טובה, לא ראיתי מים מחלחלים פנימה בשום שלב והמצלמה תמיד חזרה יבשה. 

הגדרת היצרן היא עמידות עד 5 מטר, בפועל צללתי גם ל6-7 מטר, מצד שני אלו היו צלילות יחסית קצרות עם שנורקל ולא שהות ממושכת יותר עם מכלים, כך שאין לי דרך לדעת איך הוא יעמוד בלחץ למשך זמן ארוך יותר. בכל מקרה גם אם היו נכנסים מים, היה אפשר לראות מכיוון שלא מדובר על שיטפון שפתאום מציף את המצלמה אלא על חלחול איטי.

מבחינת השליטה במצלמה דרך המארז, יש גישה טובה לכפתורים מאחור, הם פשוט נלחצים דרך המחיצה השקופה, וישנם שלושה שרוולים קטנים, אחד לאצבע שאיתה מצלמים ושניים נוספים באזור העדשה כדי לשנות את המיקוד ואורך המוקד. השרוולים הללו מאפשרים מגע יותר עדין ומדויק, מצד שני, בעייתי לסובב גלגלות שלא נמצאות ליד שרוול הגישה. דרך המחיצה השקופה זה מאד מאד קשה. הדבר תקף גם לסיבוב חוגת מצבי צילום במקרה שהיא נמצאת בצד השמאלי של המצלמה. 

ההארכה מלפנים שבתוכה יושבת העדשה יכולה להתארך וכך היא מתאימה לכמה אורכי מוקד, מצד שני, ברגע שמשתמשים בעדשה קצרה, מאבדים את הגישה לשרוולים הקטנים ששולטים על הפוקוס הידני ואורך המוקד. 

להקת דגיגונים משתלבת בין האלמוגים

אלמוג מוח

הבעיה העיקרית שנתקלתי בה, היא השימוש בעינית הצפייה, היא בלתי שמישה ולא ניתן לראות דרכה בצורה אפקטיבית, ולמעשה זה הכתיב לי את סגנון הצילום. בחלק גדול מהמקרים נאלצתי לצלם "על עיוור" ולקוות שהצלחתי לכוון את המצלמה בדיוק בזווית שרציתי ושקלעתי עם הפוקוס. זה גרם לי להישאר עם עדשות רחבות שבהן היה לי יותר מרווח לטעות (זו אחת הסיבות שאין מאקרו בתמונות הפעם).

הבעיה הזו גם אילצה אותי להשתמש בפוקוס אוטומטי, ואם אתם שואלים למה לא צילמתי פשוט דרך המסך, אז הסיבה היא שקודם כל יש קצת השתקפויות שמפריעות לראות, ובעיה יותר משמעותית היא האיטיות של מערכת הפוקוס כאשר מצלמים דרך המסך בלייב-וויו. עד שהפוקוס מוצא את הנקודה אתם מספיקים לזוז כבר כמה פעמים לפי קצב הגלים והציפה (כמו שציינתי מוקדם יותר). 

מבחינת זווית הצפייה, כמו שאמרתי, ניתן להשתמש גם בעדשות רחבות, אני השתמשת בסיגמא 10-20, לא ראיתי בעיה של האפלת פינות, מה שכן, צריך לשים לב שהעדשה יושבת טוב ולא בזווית כי אחרת כן תהיה האפלה. 

סה"כ למרות שהיה מאתגר היה תענוג, ובמחיר ממש זול ביחס למארזים מקצועיים אפשר לפתוח חלון לתחום צילום נוסף. 

אם נקביל את הדבר לצילום מאקרו, אז המארז הוא על תקן דיופטר. אומנם הוא פחות איכותי ונוח, אבל מצד שני זול משמעותית מציוד ייעודי, מתלבש על הציוד הקיים, ומאפשר להציץ לעולם אחר - אני מחכה כבר לפעם הבאה שיצא לי להשתמש בו!

חניתן בוונדרלנד!

לתמונות נוספות מהביקור:

הציוד בו השתמשתי:
Canon EOS 60D
Sigma 10-20mm 1:4-5.6 EX DC HSM
Tamron SP AF 17-50mm f/2.8
DicAPac WP-S10

קישורים לגלריות של צילומים נהדרים מתחת למים:
http://pinterest.com/peggydabney/aqua-marine-life/
http://www.behance.net/mumrik
http://www.danyweinberg.co.il/
http://www.amirstern.com/